גאוות דור הפלגה ועונשם

גאוות דור הפלגה ועונשם

פרק יא' עוסק בדור הפלגה. ננסה להבין את החטאים של דור הפלגה, וכיצד פיזורם בכל הארץ פתר חטאים אלו, וכן לברר היכן הוזהרו על חטאים אלו? בפסוקים אלו מסופר על האחדות הגדולה ששררה בקרב בני דור הפלגה, האמנם?

הסבר החטא לפי רש"י ואוה"ח הקדוש

הפסוק היחיד לכאורה שמספר על החטא הוא: "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ" (יא,ד). מכאן רש"י מבאר, שהחטא היה בכוונתם לבנות מגדל, או כדי לעשות מלחמה עם שוכן מעונה או כדי לעשות סמוכות לרקיע.

האור החיים הקדוש מוסיף שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, והחטא שלהם היה גם בעובדה שרצו לבנות עיר ולא רצו למלא את הארץ, בניגוד לציווי הקב"ה "ומלאו את הארץ". מטרת המגדל היתה סימן זיהוי לאנשים שנמצאים רחוק, ולכן הקב"ה פיזר אותם, כדי שעל ידי זה ימלאו את הארץ.

חטאו בשקר לאמת הפנימית

נלע"ד בעזה"י, שהחטא בבנית העיר הוא ביטול האישיות הפרטית מפני הכלל. בין אנשי דור הפלגה היו באמת שבעים אומות. מצד האמת לא היתה אחידות בתוכם, אבל מתוך נוחות בטחונית וכלכלית, כל אחד ויתר על האמת הפנימית שלו וביטל עצמו כלפי הכלל והתנהג לפי התרבות וכללי ההתנהגות שהכתיב נמרוד, ולכן לא התפזרו כל אחד למקומו המתאים לו עם אנשים שמתאימים לאופי שלו ולפי תרבות המתאימה לו.

לכן נענשו דור הפלגה שאין להם חלק לעולם הבא [חוץ מהחטאים המובאים במדרש], למרות שלא צוו על כך במפורש, כיון שהם שקרו לליבם, לאמת הפנימית שלהם.

וזה היה פתרונו של הקב"ה לחטאים אלו:

א. פיזורם לארצותם, כל אומה לארץ המתאימה לה.

ב. בלבול השפות, כל אומה קבלה את השפה שמתאימה לתרבות שלה.

הסתכלות זו על החטא ופתרונו משתקפת מתרגומו של יונתן בן עוזיאל המתאר את פניתו של הקב"ה לשבעים מלאכים, שרי אומות העולם, ושבעים לשונות בידם, וכולם יורדים לראות את המגדל ואת העיר. כלומר, מדובר בפרשיתנו על התפלגות האנושות לשבעים אומות, וכך גם עולה מדברי חז"ל בבראשית רבה, שכל אומה חזרה למקומה הראשון.

הרב ישראל הס זצ"ל בספרו "אמונה לדור התהיה", מסביר שמכאן ואילך מדובר על מהלך חדש בחינוך העולם על ידי הקב"ה, לא עוד אנושות פרטית שמתחנכת על ידי צדיקים פרטיים אלא אנושות שמורכבת מאומות אשר מתחנכת על ידי האומה הישראלית.

חטאו בגאוה של כוחי ועוצם ידי

ניתן עוד להוסיף, שחטאם היה גם מה שכתוב בפסוק הקודם "ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחֶמַר היה להם לחמר" (יא,ג). שהרי לכאורה קשה, מדוע התורה מספרת לנו פרטים מעשיים כיצד בדיוק בנו את המגדל, ומדוע דוקא פרטים אלו? [על שאלות אלו עונה הנצי"ב, שהם רמז לכבשנו של נמרוד שאליו הושלך אברהם אבינו עיי"ש].

נלע"ד בעזה"י שהתורה בפסוקים אלו לימדה אותנו על חטא נוסף של אנשי דור הפלגה. הטעות שעמדה ביסוד מחשבתם של דור הפלגה היתה, שאפשר לנצח את הטבע - שבני האדם הם אדוני העולם ושולטים על עתידם. הם היו בעלי גאוה וסברו, שמעשה האדם חזק יותר ויכול להחליף את מעשה הטבע, כלומר, את מעשי ידיו של הקב"ה, כמו שמובא באורך במדרש תנחומא ששאל טורנוסרופס הרשע איזה מעשים נאים יותר, של הקב"ה או של בשר ודם... (המדרש והסברו מובאים בתפארת ישראל עמודים י-יא).

וזו כוונת התורה באומרה "ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר". הם מצאו תחליפים לדברים הטבעיים, במקום אבן - לבנה וכו', ובמקום לחיות במפוזר בבתי קרקע בנו להם מגדל. יתכן שזו כוונת המדרש באמרו, שכוונת בוני המגדל היתה לבנות חיזוקים [סמוכות] לרקיע שלא יתמוטט. אין כוונת המדרש שביקשו לבנות ממש סמוכות לרקיע שהרי זו מחשבה מגוחכת, אלא כוונת המדרש היתה ללמדנו על חטאם של דור הפלגה, שחשבו שיוכלו להתגבר על איתני הטבע, על היצירה האלקית, והמדרש הציג השקפת עולם זו דוקא בתוכנית של בנית סמוכות לרקיע על מנת להראות את חוסר ההגיון בטענה זו המעלה גיחוך. להתגבר על איתני הטבע זה כמו לנסות לבנות עמודים לרקיע.

כעונש חינוכי לחטאם, הקב"ה מפזר אותם, הורס את תוכניתם ומוכיח להם שאין הם אדוני הארץ, אלא בורא עולם. לפי הסברנו, העונש שהגיע לדור הפלגה לפי דברי חז"ל, מובן מאד. לפי חז"ל אין להם חלק לעולם הבא, וזו מידה כנגד מידה - הם רצו להחליף את הקב"ה והקב"ה החליף אותם.

כתוב במדרש תנחומא "אמר ר' חייא בר אבא מגדל שעשו דור הפלגה - שליש נשרף, שליש שקע ושליש קיים...", וכתב ביפ"ת שלכן שליש נשאר, על מנת שלא יאמרו שקרה מקרה, שאם כן, כל המגדל היה צריך להשרף או לשקוע מרעידת אדמה, ומעצם העובדה שלכל חלק קרה משהו אחר זו הוכחה שזה עונש משמים.

מדרש זה מאד יובן על פי הסברנו בחטא שלהם, שמכיוון שחשבו שיכולים לגבור על איתני הטבע לכן הראה להם הקב"ה שאין הם יכולים לגבור על איתני הטבע, אלא רק הקב"ה שולט בעולם.